מיקום פרסום
המקום שבו המודעה מוצגת: עמוד תוצאות, אתר ברשת המדיה, או בתוך תשובה שמנוע AI מייצר.
יציאה ממשטח פרסומי
Placement opt-out
האפשרות של מפרסם למנוע מהמודעות שלו להופיע במיקום מסוים. בסיכומי ה-AI של גוגל אין כרגע יציאה נפרדת: מי שמפרסם בשווקים הרלוונטיים משתתף במלאי.
עודכן:
הזכות לומר לא למקום מסוים
יציאה ממשטח פרסומי היא האפשרות של מפרסם להצהיר שהמודעות שלו לא יופיעו במקום מסוים, גם אם הוא נכלל בברירת המחדל של הקמפיין. זו לא הורדת תקציב ולא שינוי מיקוד. זו אמירה נקודתית: את המקום הזה אני לא רוצה.
המנגנון קיים כי לפלטפורמה ולמפרסם יש אינטרסים שונים לגבי היקף ההפצה. הפלטפורמה מרוויחה מכל מלאי שהיא מצליחה למכור, והמפרסם משלם על מלאי שלא בהכרח שווה לו משהו. היציאה היא נקודת האיזון, והיא הכלי שבו מפרסם אומר שהוא מעדיף פחות חשיפה על פני חשיפה במקום הלא נכון.
שתי סיבות שונות לחלוטין לרצות לצאת
הראשונה כספית. משטח שמייצר קליקים זולים שלא מובילים לכלום שוחק תקציב בלי לייצר דבר, וההחלטה לצאת ממנו היא חשבון פשוט של רווח והפסד.
השנייה אינה כספית בכלל. יש מקומות שבהם עסק לא רוצה להופיע גם אם הם מייצרים תוצאות, בגלל מה שנמצא לידו. בתחומים מפוקחים, בעסקים שמוכרים לגופים ציבוריים, ובמותגים שמכרו אמינות כמוצר המרכזי שלהם, הופעה בהקשר לא נכון היא סיכון ולא הוצאה.
ההבחנה הזו קובעת כמה חשוב הכלי. למי שהסיבה שלו כספית, היעדר יציאה הוא חסרון תפעולי שאפשר לגשר עליו עם תקציב מוגבל. למי שהסיבה שלו מוניטינית, היעדר יציאה יכול להיות סיבה מספקת לא להיכנס.
מה קיים היום, ואיפה בדיוק אין
ברשת המדיה של גוגל היציאה קיימת בכמה רמות: אתרים ואפליקציות ספציפיים, קטגוריות תוכן, ורשימות מרוכזות. בסוגי קמפיין אוטומטיים השליטה מצטמצמת, ולעיתים נשארות רק החרגות ברמת רשימה ולא בחירה חיובית של מקומות.
בסיכומי ה-AI של גוגל אין כרגע יציאה נפרדת. מי שמפרסם בחיפוש בשווקים שבהם המשטח פעיל משתתף במלאי הזה, והוא אינו סוג קמפיין שאפשר לכבות. זה פרט שראוי להגיד ללקוח מראש, כי הוא משנה את המשמעות של המשפט אנחנו רק בחיפוש.
ב-ChatGPT Ads המצב חד עוד יותר. אין רשימת מיקומים, ולכן אין ממה לצאת. אין גם מילות מפתח שליליות ואין החרגת נושאים. הנתונים שנמסרים למפרסם הם מדינה, מכשיר ופלטפורמה, וזה גם גבול הבחירה. מה שיש הוא החלטה בינארית: להיות בערוץ, או לא.
מה עושים כשאין מתג
כשאי אפשר לחסום, נשארות שלוש רמות של שליטה, וכולן פחות חדות. הראשונה היא ניסוח: תיאור שמגדיר בחדות מה אתם עושים ולמי, כולל משפט מפורש למי זה לא מתאים, מצמצם התאמות רחוקות. זו פעולה על הסתברות, לא חסימה, וצריך לומר את זה בדיוק כך.
השנייה היא דף הנחיתה. עמוד שמסנן בעצמו, שכתוב בו במפורש מה התנאים ולמי השירות מיועד, מקטין את הנזק גם כשההתאמה הייתה רחוקה. הוא לא מונע את הקליק, והוא כן מונע את הפנייה המיותרת ואת האכזבה.
השלישית היא גבול הוצאה. בהיעדר בקרה איכותית, בקרה כמותית היא מה שנשאר: תקציב יומי שמגדיר מראש כמה אתם מוכנים להפסיד במקרה הגרוע, ותאריך הכרעה שנקבע לפני ההשקה ולא תוך כדי. שלוש הרמות האלה נקבעות מראש, והן בדיוק מה שנבנה בהקמה ובניהול של קמפיין ב-ChatGPT.
מה לא פורסם
לא פורסם אם ייווסף אי פעם מנגנון חסימה בפרסום בתוך תשובה, לא ברמת נושא ולא ברמת קטגוריה. גם לא פורסם אם יינתן דיווח כלשהו על ההקשר שבו הופיעה מודעה, ולו ברמה מסכמת.
לכן ההחלטה כיום מתקבלת על סמך המצב הקיים ולא על סמך ציפייה. תוכנית שנשענת על כך שכלי בקרה יגיעו בהמשך היא הימור, וכדאי לנסח אותה ככה בכתב מול מי שמאשר את התקציב.
איך זה נראה בפועל
תרחיש מומצא: מרפאת שיניים בתל אביב מפרסמת ברשת המדיה של גוגל. בדוח המיקומים היא מגלה שהמודעות הופיעו באפליקציות משחקים לילדים ובאתר תוכן שמכיל חומר שהיא לא רוצה להיות לידו. שתי החרגות, חמש דקות, והנושא נסגר. יש רשימה, יש שם, יש כפתור.
אותה מרפאה מפעילה קמפיין בפרסום בתוך תשובה. היא לא תדע באילו שיחות המודעה הוצגה, ולא תוכל להצביע על הקשר שהיא מעדיפה להימנע ממנו. אם מישהו שאל שאלה שנוגעת למצוקה אישית והמודעה נכנסה לשם, אין דוח שירשום את זה ואין מנגנון שימנע את החזרה שלו.
מה שהיא כן יכולה לעשות הוא לנסח תיאור שמדבר על טיפולים מתוכננים ולא על מצבי חירום, לכתוב בעמוד למי השירות מיועד, ולהגביל את ההוצאה היומית. שלושת אלה מקטינים סיכון, ואף אחד מהם אינו חסימה. ההחלטה האמיתית שעומדת בפניה היא אם רמת הסיכון הזו מקובלת עליה, וזו החלטה שמתקבלת לפני שמפעילים ולא אחרי.
זוויות שונות
לתחום מפוקח או רגיש
כאן זו לא שאלה תפעולית אלא שאלת סף. משרד שנותן שירות בתחום רפואי, משפטי או פיננסי מחזיק לעיתים מחויבות פנימית או רגולטורית לגבי ההקשר שבו הוא מופיע, ובהיעדר כלי החרגה הוא לא יכול לעמוד בה בעצמו. במקרים כאלה ההחלטה הנכונה יכולה להיות לא להיכנס לערוץ, וזו תשובה לגיטימית. מה שמוגבל מלכתחילה מרוכז בעמוד התחומים המוגבלים.
לחנות מקוונת
בחנות הסיכון לרוב כספי ולא מוניטיני, ולכן היעדר יציאה נסבל יותר. הגישה המעשית היא להתייחס לתקציב היומי כאל תקרת הפסד, ולמדוד את איכות התנועה דרך ההתנהגות באתר. אם אחוז הביקורים המעורבים נמוך במיוחד, זה הרמז הקרוב ביותר לכך שההתאמות רחוקות.
ל-B2B
בשוק דק, הנזק העיקרי מהיעדר יציאה הוא זמן ולא כסף: פניות שאינן מהקהל הנכון נוחתות אצל אנשי מכירות ואוכלות שעות. שווה לספור אותן ידנית מהשבוע הראשון, כי זה המדד היחיד שיגלה לכם שההתאמה רחבה מדי, ואין שום נתון בממשק שיגיד את זה במקומכם.
מה זה אומר בפועל
התייחסו להיעדר היציאה כאל תנאי כניסה, לא כאל בעיה שתיפתר בדרך. לפני שמפעילים משהו, כתבו שני משפטים: מה ההקשר שבו אתם לא מוכנים להופיע, ומה תעשו אם תגלו שזה קרה. אם לתשובה השנייה אין תוכן ממשי, כלומר אין מה לעשות מלבד לכבות, זו כבר תשובה לשאלה אם להיכנס. במקביל, השקיעו בשתי הרמות שכן בידיכם: ניסוח שמוציא במפורש קהל לא רלוונטי, ודף נחיתה שמסנן בעצמו. ובחשבונות הקיימים שלכם, עברו אחת לרבעון על רשימות ההחרגה, כי הן נוטות להתיישן בשקט בזמן שהמשטחים משתנים.
איך בודקים את זה לבד
- בחשבון גוגל אדס, פתחו את רשימות ההחרגה הקיימות ובדקו מתי עודכנו לאחרונה.
- בכל קמפיין שאינו חיפוש בלבד, בדקו אילו רמות החרגה עדיין זמינות לכם ואילו נעלמו.
- רשמו על דף את ההקשרים שבהם העסק שלכם לא רוצה להופיע, בלשון פשוטה. זו הרשימה שתשמש אתכם בהחלטה על כל ערוץ חדש.
- לכל פריט ברשימה, סמנו אם קיים כלי שחוסם אותו בערוץ שאתם שוקלים. הפריטים בלי סימון הם הסיכון שאתם לוקחים.
- בדקו את דף הנחיתה שלכם ושאלו אם קורא מזדמן מבין ממנו למי השירות לא מתאים. אם לא, הוסיפו את זה.
- קבעו מראש תקרת הוצאה יומית ותאריך הכרעה, ורשמו את שניהם במקום שאפשר לחזור אליו.
המלכודת
המלכודת הראשונה היא להניח שקיים מתג כיבוי לסיכומי ה-AI של גוגל. לא פורסמה יציאה נפרדת, ולכן מפרסם בחיפוש בשווקים הרלוונטיים משתתף במלאי הזה בלי שבחר בו. השנייה היא להציג ללקוח ניסוח זהיר בתיאור כאילו הוא תחליף לחסימה. הוא לא. הוא משפיע על ההסתברות שהמודעה תוצמד להקשר מסוים, והוא לא מבטיח דבר, וההבדל בין השניים הוא בדיוק מה שעולה ביוקר כשמשהו משתבש. השלישית היא לדחות את הדיון. היעדר יציאה הוא נתון שמשנה החלטה, ולכן מקומו בשיחה שלפני ההשקה ולא בסיכום הרבעוני.
מתי זה לא רלוונטי לכם
מי שמפרסם רק בחיפוש בגוגל על מילות מפתח כמעט לא נוגע במונח, כי שם השליטה מתבצעת דרך מילות מפתח שליליות ולא דרך החרגת מקומות. הוא גם פחות רלוונטי לעסקים שבהם כל הקשר מסחרי מקובל ואין להם רגישות מותגית מיוחדת. ומי שממילא החליט לא להיכנס לפרסום ב-AI בשלב הזה לא צריך להתעמק בו, מלבד כדי לדעת שסיכומי ה-AI של גוגל אינם דבר שאפשר לכבות.
שאלות נפוצות
אפשר למנוע מהמודעות שלי להופיע בסיכומי AI של גוגל?
לא פורסמה אפשרות יציאה נפרדת. מי שמפרסם בחיפוש בשווקים שבהם המשטח פעיל משתתף במלאי, וזה אינו סוג קמפיין שאפשר לכבות בנפרד.
יש החרגות ב-ChatGPT Ads?
לא פורסם מנגנון החרגה, לא של מיקומים, לא של נושאים ולא של מילים. שכבת הבחירה שקיימת היא מדינה, מכשיר ופלטפורמה.
אז איך אני שולט בהקשר שבו אני מופיע?
דרך ניסוח חד של מה שאתם עושים ולמי, כולל משפט שמוציא קהל לא רלוונטי, ודרך דף נחיתה שמסנן בעצמו. זו השפעה על הסתברות ולא חסימה, ועדיף להציג אותה ככה.
זו סיבה מספקת לא להיכנס לערוץ?
לעסקים בתחומים רגישים או מפוקחים, יכול להיות שכן, וזו החלטה לגיטימית. לעסקים שבהם הסיכון כספי בלבד, אפשר לגשר עליו עם תקרת הוצאה ברורה ותאריך הכרעה.
צפוי שיתווספו כלי חסימה?
שום פלטפורמה לא הודיעה על כך. עדיף לקבל החלטה לפי מה שקיים היום ולא לפי כלי שאולי יגיע, ולעקוב אחרי שינויים אמיתיים בארכיון העדכונים.
מונחים קשורים
בטיחות מותג
השליטה בהקשר שבו המודעה שלכם מופיעה.
סיכומי AI
התשובה המסוכמת שגוגל מציגה בראש תוצאות החיפוש הרגילות, מעל הקישורים.
קטגוריות מוגבלות
תחומים שבהם פלטפורמה בוחרת לא להציג מודעות בכלל, גם בשוק פתוח.
תווית ממומן
הסימון החזותי שמפריד בין תוצאה בתשלום לבין תוכן אורגני, למשל המילה ממומן או Sponsored ליד המודעה.
להרחבה
הערך נבדק מול המקורות הרשמיים של הפלטפורמות. כשמשהו אינו ידוע, כתוב כאן שהוא אינו ידוע. שינויים מתועדים בארכיון העדכונים.
בואו נדבר.
בלי מצגת, בלי התחייבות ובלי שיחת מכירה. עשרים דקות שבסופן תדעו אם יש כאן משהו בשבילכם.
- מה המוצר ומי הלקוח שלכם
- איך נמדדת אצלכם המרה היום
- מאיזה תקציב זה מתחיל להיות הגיוני
לא בקטע של טפסים? info@boostit.co.il