זיכרון בין שיחות
יכולת של המנוע לזכור פרטים על המשתמש בין שיחות, למשל עיר או תחום עיסוק.
Personalization
תשובה שמושפעת ממי ששואל: מיקום, היסטוריה, הגדרות. המשמעות למדידה פשוטה ולא נעימה: מה שאתם רואים בחשבון שלכם אינו מה שהלקוח רואה בשלו.
עודכן:
התאמה אישית היא כל מה שהמנוע מוסיף להנחיה בלי שהמשתמש הקליד אותו: מיקום משוער לפי כתובת רשת או הגדרות, שפת הממשק, סוג החשבון, היסטוריית השיחות, פריטים שנשמרו בזיכרון בין שיחות, ולפעמים הגדרות שהמשתמש קבע בעצמו, כמו לענות בקצרה או להתייחס אליו כמומחה. המודל מקבל את כל זה יחד עם השאלה, ומנסח תשובה לאדם מסוים ולא לשאלה מופשטת.
אף חברה לא מפרסמת את הרשימה המלאה של מה נכנס ומה משקלו. מה שידוע הוא שהרשימה קיימת, שהיא שונה בין מוצרים, ושהיא משתנה בין גרסאות בלי הודעה. ההשלכה היחידה שאפשר לסמוך עליה היא שאין תשובה אחת לשאלה אחת.
בעל עסק שואל מהמחשב במשרד, מחשבון שכבר שאל מאות שאלות על התחום, בעברית, מישראל. הלקוח שואל מהטלפון, מחשבון חינמי, לפעמים באנגלית, ועם היסטוריה של שאלות על תקציב מוגבל שאיש אצלכם לא יודע עליה. שתי ההנחיות שהמודל קיבל שונות בעשרות פרטים, וההשוואה ביניהן אינה השוואה. זו הסיבה שהמדידה בתחום הזה היא דגימה של מצב בסיס, ולא צילום של מה שכל אחד רואה.
מצב הבסיס הוא תשובה בחלון נקי: חשבון ייעודי, בלי זיכרון, בלי היסטוריה, עם המיקום והשפה כתובים במפורש בתוך השאלה כדי שלא ינחשו אותם. זה לא מה שרוב הלקוחות רואים, ואף אחד לא יכול לראות את מה שרוב הלקוחות רואים. זה מה שאפשר להשוות בין שבוע לשבוע, ובזה הערך שלו.
אם המנוע מוסיף לשאלה מיקום, שפה וסוג לקוח, אז עמוד שמציין את שלושתם במפורש מתאים להנחיה המורחבת יותר מעמוד כללי. עסק שכותב באיזה אזור הוא פועל, למי הוא מתאים ולמי לא, ובאיזו שפה הוא נותן שירות, מספק למודל את ההתאמה בעצמו. עסק שכותב באופן כללי משאיר את ההתאמה לניחוש, ולרוב הניחוש הולך למי שכן כתב. כתיבה שמכוונת להתאמה היא בדיוק ההפרש הזה.
זה גם המקום שבו טווח מחיר עוזר. משתמש שהמנוע זוכר כחסכן יקבל תשובות שמסננות לפי תקציב, ועמוד בלי מחיר לא יכול להיכנס לסינון כזה, לא לטובה ולא לרעה. ההסבר המלא נמצא במדריך התוכן.
אין ראיה פומבית לכך שמנוע מתאים תשובות לפי תשלום של עסק, ואין דרך לקנות התאמה כזו. גם המודעות, במקומות שהן קיימות, מסומנות בנפרד ואינן משנות את הטקסט של התשובה, כפי שמוסבר בעמוד המודעות. ההתאמה נעשית סביב המשתמש, לא סביב המקור, ומי שמציע לכם להשפיע עליה ישירות מציע משהו שלא קיים.
נניח חברה שמוכרת תוכנת חשבונאות לעסקים קטנים. סמנכ"ל השיווק שואל מהחשבון שלו איזו תוכנת הנהלת חשבונות מתאימה לעסק קטן בישראל, ומקבל תשובה שמזכירה את החברה שלו ראשונה. הוא שולח צילום מסך להנהלה.
רואה החשבון של החברה, שמעולם לא שאל את המנוע על התחום, שואל את אותה שאלה. הוא מקבל ארבע תוכנות, והחברה לא ביניהן. הפער אינו תקלה. בחשבון של הסמנכ"ל יש היסטוריה של חודשים: ניסוחי תוכן, ניתוחי מתחרים, שאלות על המוצר. המנוע התאים את התשובה למי ששואל.
החברה פותחת חשבון מדידה נקי ומנסחת את השאלה עם ההקשר בפנים: לעסק בישראל, עד עשרה עובדים, בעברית. התוצאה בחשבון הנקי היא זו שנרשמת, והיא נמוכה מהראשונה וגבוהה מהשנייה. אין דרך לדעת איזו מהשלוש קרובה יותר למה שלקוח טיפוסי רואה, ולכן מודדים את השלישית לאורך זמן ולא מנסים לנחש את השתיים האחרות.
המיקום הוא ההתאמה החזקה ביותר עבורכם, והמנוע מנחש אותו. במדידה, כתבו את העיר בשאלה. בתוכן, כתבו את אזור השירות בטקסט ולא רק בכותרת, כולל ערים סמוכות שאתם מגיעים אליהן, כי לקוח מהעיר השכנה מקבל תשובה שמותאמת לעיר שלו.
העדפות שנשמרות סביב תקציב ומותגים מסננות לפני שהשאלה נשאלה. אין לכם דרך למדוד את זה. מה שכן אפשר הוא לוודא שעמוד המוצר נושא מחיר, קטגוריית מחיר ומותג בטקסט, כדי שכשהסינון קורה, יש לו על מה לפעול.
שפת הממשק היא חלק מההתאמה, ומשתמש באנגלית מקבל מקורות באנגלית. אם יש לכם לקוחות שמחפשים בשתי השפות, צריך למדוד בשתיהן בנפרד, ועמוד בשפה אחת לא מכסה את השנייה. הפירוט נמצא במדריך הרב-לשוני.
קבלו את זה כעובדה תפעולית ולא כבעיה לפתרון: אין תשובה אחת, ולכן אין מדידה שהיא הצילום. הקימו חשבון מדידה נקי, כתבו בכל שאלה את ההקשר במפורש, מדדו את אותה רשימת שאלות במרווחים קבועים, ורשמו מוצר, תאריך וגרסה. אחר כך הוסיפו שכבה שנייה: פעם ברבעון בקשו משלושה אנשים שאינם קשורים לעסק לשאול כמה מהשאלות מהחשבונות שלהם. הפער ביניהם לבין מצב הבסיס הוא גודל ההתאמה, והוא נתון שימושי גם כשאי אפשר לשלוט בו.
המלכודת הראשונה היא צילום המסך של הבעלים. הוא רואה את העסק שלו בתשובה, מהחשבון שלו, ומסיק שהלקוחות רואים אותו דבר. לרוב הם לא. המלכודת השנייה הפוכה: לקוח שולח צילום שבו העסק חסר, וזה הופך למשבר. גם זה מדגם של אחד. שני הצילומים הם נקודות בפיזור, ואף אחת מהן אינה המצב. הטעות היקרה היא לקבל החלטות תקציב על סמך אחת מהן, במקום על סמך סדרה נקייה לאורך זמן.
אם אתם מודדים בעיקר תנועה בפועל לאתר, למשל דרך פרמטר ההפניה שמנועים מסוימים מצרפים לקישור, ההתאמה האישית לא נוגעת למדידה שלכם, כי אתם סופרים מי הגיע ולא מה מישהו ראה. גם עסק בשלב שלפני מדידה, שעדיין אין לו עמודים שעונים על שאלות, יכול לדחות את הנושא עד שיהיה מה למדוד.
לא לגמרי. אפשר לכבות זיכרון ולהשתמש בשיחה זמנית, אבל מיקום משוער, שפה וסוג חשבון נשארים. לכן כותבים את ההקשר בשאלה במפורש, כדי שלפחות הוא יהיה קבוע.
שניהם. כל אחד רואה תשובה שמותאמת לו. מה שאפשר למדוד לאורך זמן הוא מצב הבסיס בחשבון נקי, ומה שאפשר לדעת על הפיזור מגיע מדגימות של אנשים שונים.
לא לפי מה שפורסם. מודעות מסומנות בנפרד ואינן משנות את התשובה, ואין מנגנון שעסק יכול לשלם דרכו על התאמה. מי שמציע כזה מוכר משהו שלא קיים.
אין מספר נכון, ואין שיטה שתחשב אותו כי המשתנים אינם ידועים. שלושה עד חמישה אנשים שאינם קשורים לעסק, פעם ברבעון, נותנים תחושה של גודל הפיזור. יותר מזה משפר מעט, ופחות לא אומר כלום.
יכולת של המנוע לזכור פרטים על המשתמש בין שיחות, למשל עיר או תחום עיסוק.
מדידה של תופעה גדולה דרך חזרה מבוקרת על סט קטן ומייצג.
רשימת השאלות שבודקים מולה שוב ושוב, באותו נוסח, כדי למדוד נראות.
כמה מהפעמים שאותה שאלה נשאלת מחזירות את אותו מקור.
ההוראה הקבועה שמפעיל המנוע נותן למודל לפני שהמשתמש מקליד מילה, וקובעת טון, גבולות ואופן ציטוט.
המדידה הראשונה, זו שכל מדידה עתידית מושווית אליה.
הערך נבדק מול המקורות הרשמיים של הפלטפורמות. כשמשהו אינו ידוע, כתוב כאן שהוא אינו ידוע. שינויים מתועדים בארכיון העדכונים.
בלי מצגת, בלי התחייבות ובלי שיחת מכירה. עשרים דקות שבסופן תדעו אם יש כאן משהו בשבילכם.
לא בקטע של טפסים? info@boostit.co.il