aiadsby boostit דברו איתנו
פרסום ומכרז

טירגוט לפי שיחה

Conversation targeting

הצגת מודעה על סמך מה שנאמר בשיחה ולא על סמך מי המשתמש. המפרסם מקבל את התוצאה ולא את השיחה, ולכן אין לו מה לשלול ואין לו מה לחדד.

עודכן:

לפי מה שנאמר, לא לפי מי שאמר

טירגוט לפי שיחה הוא הצגת מודעה על סמך התוכן והכוונה של השיחה שמתנהלת עכשיו, ולא על סמך מאפייני המשתמש. לא גיל, לא תחומי עניין שנצברו, לא היסטוריית גלישה. מה שהאדם כתב, מה הוא ביקש, ובאיזה שלב הוא נמצא בבירור שלו.

המפרסם לא רואה את השיחה. הוא רואה את התוצאה: חשיפה, קליק, ואם הגדיר מדידה, המרה. השיחה נשארת בין המשתמש למנוע, ולכן אין למפרסם מה לשלול, מה לחדד, ומה לנתח בדיעבד.

שלוש משפחות של טירגוט, ולמה זו שונה

בחיפוש, הטירגוט הוא לפי מילה: המשתמש הקליד, המפרסם בחר ביטויים, וההתאמה היא בין השניים. ברשתות חברתיות, הטירגוט הוא לפי אדם: מי הוא, מה הוא אוהב, למי הוא דומה. שתי המשפחות האלה נותנות למפרסם ידית: רשימת ביטויים או הגדרת קהל.

טירגוט לפי שיחה הוא משפחה שלישית. היחידה היא מצב, לא מילה ולא אדם. מצב הוא משהו כמו הורה שמחפש חוג לילד, אחרי שסיפר שהילד בן שבע ושהם גרים בצפון. את המצב הזה אי אפשר לבחור מראש כביטוי, ואי אפשר לתאר אותו כקהל. אפשר רק לתאר אותו, ולתת למערכת להתאים. הכלי לתיאור הזה הוא רמזי הקשר.

ההבדל התפעולי חד. בשתי המשפחות הראשונות אפשר לתקן אחרי ההשקה: לשלול ביטוי, לצמצם קהל. כאן אין מה לתקן, כי אין מה לראות. כל השליטה עוברת ללפני ההשקה.

מה בשליטתכם, ומה לא

בשליטתכם: התיאור של המצבים שהמודעה מתאימה להם, טקסט המודעה, הנכס היצירתי, דף הנחיתה, המדינה, התקציב וההצעה. שבעה דברים, וכולם נקבעים לפני שהמודעה רצה, וכולם נסגרים בהגדרת הטירגוט והתקציב במנוע.

לא בשליטתכם: אילו שיחות בפועל הפעילו את המודעה, האם היו שיחות שהמערכת פסלה, מה נאמר בתשובה שמעל המודעה, ואיזו החרגה לבצע. אין מילות שלילה, אין רשימת נושאים אסורים ברמת המפרסם, ואין דוח שיראה מה קרה. הפילוח היחיד בדיווח הוא מדינה, מכשיר ופלטפורמה.

ומה שלא פורסם: איך בדיוק המערכת מסיקה כוונה מהשיחה, אם זיכרון בין שיחות והתאמה אישית משפיעים על ההתאמה, ואם השיחה הקודמת באותו חלון נשקלת. כל טענה מפורטת על המנגנון היא השערה, וכדאי לומר את זה ללקוח לפני שהוא שומע אותה ממישהו אחר כעובדה.

לאן עובר המשוב

בגוגל אדס דוח מונחי החיפוש הוא המשוב: רואים מה הביא בזבוז, ושוללים. כאן אין דוח כזה, ולכן המשוב על איכות הטירגוט עובר למקום היחיד שרואה את התוצאה: מערכת הפניות שלכם.

הליד שהגיע, מה הוא ביקש, אם הוא התאים. זה כל מה שיש, וזה מגיע באיחור, בנפח קטן, ורק אם המקור נשמר על הליד. פרמטר מעקב על קישור המודעה, ושדה במערכת שמקבל אותו, הופכים כאן מנוחות לתשתית. עסק שמקבל פניות בלי מקור מפרסם בערוץ שאין לו עליו שום משוב, ומחליט לפי תחושה.

ומי שרוצה בכל זאת להשוות בין שני תיאורים חייב להפריד אותם לקבוצות מודעות נפרדות, כי הדיווח יורד עד לרמת קבוצה ולא מתחת. זה גובה תקציב ומבנה, ומוסבר בעמוד התקציב.

מה זה אומר על פרטיות

מהצד של המשתמש, הטירגוט נשען על מה שהוא כתב בשיחה פרטית, ולא על פרופיל שנבנה עליו. זו טענה שהפלטפורמה מדגישה, וההפרדה בין השיחה למפרסם היא חלק ממנה: המפרסם לא מקבל את השיחה, לא חלק ממנה, ולא סיכום שלה.

מהצד שלכם, המשמעות היא שאין לכם מידע על האדם מעבר למה שהוא בחר לתת אחרי הקליק. מה שאתם אוספים באתר, דרך הפיקסל או דרך טופס, כפוף לאותם כללים כמו בכל ערוץ אחר. הרקע במידע צד ראשון ובהסכמת משתמש.

איך זה נראה בפועל

תרחיש מומצא: משרד לעיצוב פנים שמתמחה בדירות קטנות. בגוגל הוא מטרגט ביטויים כמו מעצב פנים לדירה קטנה, ורואה כל שבוע שהוא מופיע גם על עיצוב פנים לימודים, ושולל.

ב-ChatGPT משתמשת מנהלת שיחה ארוכה: היא קנתה דירת שלושה חדרים בת שישים מטר, יש לה ילד, התקציב מוגבל, והיא שואלת איך לתכנן את הסלון. אין כאן ביטוי. יש מצב. המשרד תיאר את המצב הזה ברמזים, והמערכת התאימה. המודעה הוצגה מתחת לתשובה.

המשתמשת לחצה, מילאה טופס, וציינה בו את גודל הדירה. במערכת של המשרד נרשמה פנייה עם מקור מזוהה. זו כל הראיה שהטירגוט עבד, והיא הגיעה שלושה ימים אחרי הקליק.

באותו שבוע הוצגה המודעה גם בשיחות אחרות, שהמשרד לא יראה לעולם. אם חלק מהן היו סטודנטים לעיצוב, אין דרך לדעת ואין מה לשלול. מה שהמשרד עשה הוא להוסיף לטקסט המודעה שהשירות מיועד לבעלי דירות, ולחכות לפניות הבאות.

זוויות שונות

לעסק שירותים מקומי

המיקום הוא חלק מהמצב, לא הגדרת מיקוד. אם המשתמש ציין עיר, המערכת יודעת. אם לא ציין, היא לא יודעת, והמודעה שלכם עלולה להיות מוצגת למי שרחוק. הטקסט חייב לומר איפה אתם עובדים, כי זה מה שיגרום למי שלא מתאים לא ללחוץ, ואין דרך אחרת למנוע את זה.

לחנות מקוונת

שיחות קנייה מכילות לעיתים תקציב, שימוש ומגבלות שהמשתמש כתב בעצמו. זה עשיר יותר מכל ביטוי חיפוש. אבל אתם לא רואים את זה, ולכן הדרך היחידה לנצל אותו היא לתאר מצבים מדויקים מראש, ולבדוק במערכת ההזמנות אם מה שהגיע מתאים.

לעסק B2B

כאן היתרון הכי גדול והעיוורון הכי כואב. משתמש B2B מתאר את הארגון בפירוט, ולכן ההתאמה יכולה להיות מדויקת. אבל מחזור המכירה ארוך, והמשוב היחיד מגיע אחרי חודשים, דרך איכות ליד. מי שמצפה לדעת תוך שבועיים אם הטירגוט עבד, לא יידע.

מה זה אומר בפועל

קבלו את זה כמו שזה: כל השליטה שלכם נמצאת לפני ההשקה, ואחריה יש רק תוצאות מצטברות. לכן השקיעו את הזמן בתיאור המצבים ובטקסט, ובמיוחד במשפט שאומר למי זה לא מתאים, כי הוא ההחרגה היחידה שקיימת. ודאו לפני הקליק הראשון שהמקור נשמר על הליד, אחרת לא יהיה לכם שום דבר להסתכל עליו. ואחרי ההשקה, אל תשפטו לפי שבוע. שפטו לפי הפניות שהגיעו, אחרי שהצטברו מספיק כדי לומר משהו, ושנו דבר אחד בכל פעם.

איך בודקים את זה לבד

  1. כתבו על דף חמישה מצבים שבהם לקוח פונה אליכם, במילים שהוא היה משתמש בהן בשיחה, כולל פרטים כמו תקציב, גודל, מיקום או דחיפות.
  2. לכל מצב, כתבו מה במודעה שלכם היה גורם לו ללחוץ, ומה היה גורם למישהו שאינו לקוח לא ללחוץ.
  3. פתחו את ChatGPT ונהלו שיחה כמו אחד מהלקוחות האלה, בכמה סבבים, וראו אם הוצגה מודעה ושל מי. זה מלמד על הפורמט, לא עליכם.
  4. בדקו במערכת הפניות שלכם שיש שדה מקור, ושטופס שנשלח עם פרמטר מהכתובת ממלא אותו.
  5. אחרי חודש של פעילות, פתחו את כל הפניות עם המקור הזה ודרגו כל אחת: מתאים, לא מתאים, לא ידוע.
  6. אם רוב הלא מתאים חוזרים על אותו סוג, כתבו אותו במפורש בטקסט המודעה כמי שהשירות לא מיועד לו.

המלכודת

המלכודת הגדולה היא לנהל את הערוץ הזה כמו חיפוש: לחכות לדוח, לחפש מה לשלול, ולתקן. אין דוח, אין מה לשלול, והתיקון היחיד הוא בתיאור ובטקסט. השנייה היא להניח שאם המערכת התאימה, המצב היה נכון. אתם לא רואים את המצב, ולכן ההוכחה היחידה היא הפנייה שהגיעה. השלישית היא להסביר ללקוח את המנגנון בפירוט שלא פורסם. מי שאומר בדיוק איך המערכת מסיקה כוונה מהשיחה ממציא, וזה ייתפס.

מתי זה לא רלוונטי לכם

מי שאין לו מערכת שרושמת פניות עם מקור לא יקבל שום משוב על הטירגוט, ומוטב שיתקן את זה לפני שהוא משלם. עסק שההגנה מפני תנועה לא רלוונטית קריטית לו, למשל כי כל פנייה לא מתאימה עולה לו שיחה ארוכה, יגלה שאין לו כאן כלי החרגה, ושהמשפט בטקסט הוא כל מה שיש. ומי שהשירות שלו לא מופיע בשיחות בכלל, כי אנשים לא שואלים עליו מנועים, לא ימצא כאן שיחות להתאים אליהן.

שאלות נפוצות

המערכת משתמשת במידע אישי על המשתמש כדי להתאים מודעה?

הפלטפורמה מתארת את ההתאמה כמבוססת על השיחה, ולא על פרופיל. אם זיכרון בין שיחות והתאמה אישית משפיעים על כך, לא פורסם.

אני יכול להחריג נושאים או סוגי שיחות?

לא פורסם מנגנון החרגה ברמת המפרסם. אין מילות שלילה ואין רשימת נושאים. ההחרגה היחידה שבידיכם היא משפט בטקסט שאומר למי זה לא מתאים.

זה דומה לסיגנל קהל בגוגל?

הדמיון מסתיים בכך שאף אחד מהם אינו כלל נוקשה. סיגנל קהל מתאר מי האדם. טירגוט לפי שיחה מתאר מה קורה עכשיו, בלי קשר למי הוא.

איך אדע אם הטירגוט מביא את האנשים הנכונים?

רק דרך הפניות שהגיעו, אם המקור נשמר עליהן. אין מדד בפלטפורמה שאומר את זה, ושיעור הקלקה לבדו לא מבחין בין לקוח לסקרן.

אפשר לטרגט שיחות בעברית בלבד?

לא פורסמה בחירת שפה ברמת הטירגוט, ולא פורסם מתי ובאיזה היקף מוצגות מודעות למשתמשים בעברית. המיקוד הגיאוגרפי הוא ברמת מדינה.

מונחים קשורים

רמזי הקשר

האופן שבו מגדירים ב-ChatGPT Ads למי המודעה מתאימה: תיאור של שיחות והקשרים במקום מילות מפתח.

סיגנל קהל

רמז שאתם מספקים למערכת על מי הלקוח הטוב, למשל רשימת לקוחות או תחומי עניין.

איכות ליד

המידה שבה פנייה מתאימה למה שאתה באמת מוכר: התאמת צורך, תקציב וגיאוגרפיה.

מידע צד ראשון

מידע שהעסק אסף בעצמו מול הלקוחות שלו: רשימות דיוור, היסטוריית רכישות, פניות ושיחות.

להרחבה

הערך נבדק מול המקורות הרשמיים של הפלטפורמות. כשמשהו אינו ידוע, כתוב כאן שהוא אינו ידוע. שינויים מתועדים בארכיון העדכונים.

בואו נדבר.

בלי מצגת, בלי התחייבות ובלי שיחת מכירה. עשרים דקות שבסופן תדעו אם יש כאן משהו בשבילכם.

  • מה המוצר ומי הלקוח שלכם
  • איך נמדדת אצלכם המרה היום
  • מאיזה תקציב זה מתחיל להיות הגיוני

לא בקטע של טפסים? info@boostit.co.il