כתובת מועדפת
תגית שמצהירה איזו כתובת היא הגרסה הרשמית של עמוד שקיים בכמה כתובות.
Deduplication
כשכמה מקורות אומרים בדיוק אותו דבר, המנוע משאיר אחד ומוותר על השאר. תוכן שמשכתב את מה שכולם כבר כתבו מסונן לפני שלב הבחירה. ראו טעויות נפוצות.
עודכן:
סינון כפילויות הוא הרגע שבו מערכת מזהה ששני דברים אומרים את אותו דבר, ומשאירה אחד. זה קורה בכמה נקודות שונות לאורך הדרך, וכל אחת מהן מוחקת משהו אחר.
השלב הראשון הוא ברמת הכתובת. אותו עמוד זמין בכמה כתובות, עם ובלי לוכסן, עם ובלי פרמטר, בגרסה עם ובלי קידומת www, והמערכת בוחרת אחת ומתעלמת משאר. זו הרמה הטכנית, והיא פתירה כמעט לגמרי בהצהרת כתובת מועדפת.
השלב השני קשה יותר. שני עמודים שונים לגמרי בכתובת שלהם, ואומרים בעברית אחרת בדיוק את אותו תוכן. כאן ההכרעה אינה השוואת מחרוזות אלא שיפוט של משמעות, והיא נופלת על מי שנראה למערכת מקורי, מבוסס או ותיק יותר.
והשלב שמעניין אותנו כאן הוא השלישי: ברגע שמנוע מרכיב תשובה, הוא אוסף קטעים מכמה מקורות. אם שלושה מהם אומרים בדיוק את אותו משפט, אין שום סיבה לכלול את שלושתם. הוא יבחר אחד. השניים האחרים לא נפסלו ולא דורגו נמוך, הם פשוט לא הוסיפו כלום.
רוב התוכן העסקי בעברית נכתב בשיטה אחת: מחפשים מה כתבו על הנושא, קוראים חמישה עמודים, וכותבים גרסה משלכם. התוצאה נכונה, מנוסחת יפה, ומכילה בדיוק את אותן עובדות שכבר קיימות בחמישה מקומות.
מנקודת המבט של מנוע שמרכיב תשובה, העמוד הזה לא מוסיף מידע. הוא מוסיף ניסוח. וניסוח הוא בדיוק מה שהמנוע עושה בעצמו, ולכן זה הדבר האחרון שהוא צריך ממקור חיצוני.
התוצאה מבלבלת מאוד את מי שמפיק תוכן. העמוד נסרק. הוא קיים. הוא אפילו עולה בחיפוש רגיל, לפעמים במקום סביר. והוא לא מופיע באף תשובה, כי בכל פעם שהמנוע צריך את העובדה שבו, הוא לוקח אותה ממישהו אחר שכתב אותה קודם או מפורט יותר.
מידע שקיים רק אצלכם. מספר שאתם מדדתם, תהליך שאתם מפעילים, טווח מחירים באזור מסוים, זמן אספקה אמיתי לעיר מסוימת, רשימת דגמים שאתם מחזיקים. כל דבר שכדי לדעת אותו צריך להיות אתם. חילוץ הדברים האלה הוא העיקר בכתיבה שמיועדת להישלף לתשובה.
עמדה שאפשר לחלוק עליה. כשכל העמודים בנושא אומרים שמומלץ לבדוק כל שנה, ואתם מסבירים למה בתנאים מסוימים זה מיותר, נוצר מידע חדש. הסכמה גורפת היא הדבר הכי קל לסנן.
פירוט שאחרים דילגו עליו. לא אורך, פירוט. מה קורה במקרה החריג, מה התנאי שמבטל את הכלל, מה ההבדל בין שני מצבים שכולם מתייחסים אליהם כאחד. אלה בדיוק השאלות שמישהו שואל מנוע אחרי שקרא שלוש תשובות כלליות.
ומה שלא שורד, כמעט לעולם: הגדרות. אם העמוד שלכם פותח בהסבר מה זה המונח, החלק הזה נמחק בוודאות גבוהה, כי הוא קיים במאה מקומות.
כפילות פנימית היא כשאתם מתחרים בעצמכם. שלושה עמודים באתר שלכם על אותו שירות, בניסוחים שונים, נוצרו בשלוש תקופות. המערכת בוחרת אחד, ולא בהכרח את זה שאתם הייתם בוחרים. הכוח שהיה יכול להצטבר לעמוד אחד מפוזר בין שלושה.
כפילות חיצונית היא כשאתם אומרים את מה שכבר נאמר. אין כאן מה לאחד, ואין בעלים לבחור. הפתרון היחיד הוא להוסיף משהו שאינו קיים במקום אחר, וזו עבודה של תוכן ולא של מבנה.
הבלבול בין השתיים גורם לעבודה על הצד הלא נכון. מי שיש לו בעיית כפילות פנימית ומטפל בה בכתיבת עוד תוכן מחריף אותה. מי שיש לו בעיית כפילות חיצונית ומטפל בה בהצהרות טכניות לא נוגע בבעיה בכלל.
תרחיש מומצא: מרפאת פיזיותרפיה בפתח תקווה, שהעלתה מאמר על כאבי גב תחתון. המאמר מסודר, כתוב נכון מקצועית, ומכיל בדיוק מה שמופיע בכל מאמר אחר בנושא: סוגי כאב, סיבות אפשריות, מתי לפנות לטיפול, וכמה תרגילים.
מישהו שואל מנוע מה עושים עם כאב גב תחתון שמחמיר בישיבה. התשובה נבנית מארבעה מקורות, ואף אחד מהם אינו המרפאה. לא בגלל שהתוכן שלה גרוע. פשוט אין בו ולו משפט אחד שלא נמצא במקום אחר, ולכן אין סיבה לכלול אותו כשכבר נבחר מקור אחד עם אותו תוכן.
מה שהיה נכנס: כמה טיפולים בממוצע לוקח עד שמרגישים שינוי במקרה הזה, לפי מה שהמרפאה רואה אצלה. מה ההבדל בטיפול בין מי שיושב מול מחשב לבין מי שעומד כל היום. באילו מקרים המרפאה שולחת לבדיקת הדמיה לפני שמתחילים ובאילו לא. וכמה עולה סדרה, ומה מזיז את המחיר.
אף אחד מהפריטים האלה אינו קיים בשום מאמר כללי, כי כדי לכתוב אותם צריך להיות מרפאה. זו העבודה, והיא לא ארוכה יותר, היא רק דורשת לשאול את הפיזיותרפיסט במקום לשאול את האינטרנט.
רוב התוכן שנכתב בתחומים מקצועיים הוא הסבר מה זה השירות, ובדיוק זה נמחק. מה שנשאר הוא הפרטים שאתם מכירים מהעבודה: מה לוקח כמה זמן, מה עולה כמה, מה מתפוצץ באמצע, ומה ההבדל בין שני מצבים שכולם מתייחסים אליהם כאחד. אלה גם השאלות שלקוחות שואלים בפגישה הראשונה.
תיאורי מוצר של יצרן הם המקרה הקיצוני. הם מופיעים מילה במילה בעשרים חנויות, ולכן אין שום סיבה לבחור דווקא בכם. מה שמייצר הבדל הוא כל מה שאתם יודעים ומי שרק מעתיק לא: התאמה לדגמים, מה מגיע באריזה בפועל, מה נשבר אצל לקוחות, ומה ההבדל בין שני דגמים שנראים זהים.
כאן הכפילות מתחפשת למקצועיות. חומרים שמסבירים מתודולוגיה מקובלת נשמעים סמכותיים ואומרים את מה שכל מתחרה אומר. מה שנשאר אחרי הסינון הוא המקרים שבהם השיטה לא עובדת, והתנאים שבהם הייתם ממליצים על משהו אחר. זה גם מה שמשכנע קונה שקורא שלושה אתרים באותו יום.
קחו עמוד שאתם מצפים שיופיע בתשובות, וסמנו בו כל משפט שמישהו אחר יכול היה לכתוב בלי לדעת עליכם כלום. אם רוב העמוד מסומן, זה העמוד. התיקון אינו כתיבה מחדש אלא הוספה: שני או שלושה פרטים שרק אתם יכולים לספק, כתובים כמשפטים שלמים שאפשר להעתיק. קחו אותם מאיפה שהם באמת נמצאים, כלומר מהאדם שעושה את העבודה, ולא מעוד סבב קריאה של מה שכתבו אחרים.
המלכודת הראשונה היא לפרש היעדר מהתשובות כבעיית איכות. עמוד יכול להיות מצוין, מדויק ומקצועי, ועדיין להימחק בשלב הזה, כי איכות וייחודיות אינן אותו דבר. השנייה יקרה יותר: התגובה הרווחת להיעדר היא לכתוב עוד. עוד מאמרים באותו נושא מייצרים עוד עמודים שנמחקים, וגם מפצלים את מה שכבר היה לכם. השלישית היא ההנחה שאם שכתבתם בניסוח אחר זה כבר לא כפול. הסינון בשלב הזה אינו השוואת מילים אלא של מה שנאמר, ושכתוב לא משנה את מה שנאמר.
עסק שכל הנוכחות שלו נשענת על שם מותג מוכר, ושמחפשים אותו בשמו, לא נאבק על הבעיה הזו: כשהשאלה היא עליכם, אין למנוע מקור חלופי. גם מי שעוסק בתחום צר מאוד שכמעט אף אחד לא כותב עליו בעברית מתחיל ממצב שבו כמעט כל מה שיכתוב יהיה ייחודי. ואם האתר שלכם עדיין לא נסרק, או שהתוכן שלו לא קיים בקוד, זו אינה השאלה שלכם עכשיו.
כשהתוכן אומר את אותם דברים, כן. ההבחנה בשלב הזה אינה על מילים אלא על מידע. שני טקסטים שאין ביניהם מילה משותפת יכולים לשאת בדיוק אותה עובדה, ואז אין סיבה לכלול את שניהם.
אין סף ידוע, ואף מנוע לא פרסם אחד. המבחן המעשי שאנחנו משתמשים בו: האם יש בעמוד לפחות שני משפטים שאדם חיצוני לא היה יכול לכתוב. אם כן, יש ממה לצטט.
מותר לגמרי, וזה נחוץ לקורא אנושי. פשוט אל תצפו שהחלק הזה ייכנס לתשובה. תנו לו מקום סביר בראש העמוד, ותשקיעו את העבודה בחלק שמתחתיו.
משאירים אותם, ומוסיפים מעליהם או מתחתיהם שתי שורות משלכם: התאמה, מגבלה, מה מגיע באריזה, מה ההבדל מהדגם הסמוך. זה קצר, וזה כל ההבדל בין פריט שאין סיבה לבחור בו לבין פריט שיש עליו מה להגיד.
אותו שם, שתי בעיות. כפילות כתובות נפתרת בהצהרת כתובת מועדפת ובסדר באתר, והיא מפורקת במדריך הכפילויות. מה שמתואר כאן אינו נפתר בהגדרה, כי אין מה להצהיר.
תגית שמצהירה איזו כתובת היא הגרסה הרשמית של עמוד שקיים בכמה כתובות.
פירוק העמוד ליחידות קצרות שנשמרות ונשלפות בנפרד.
במקום לבחור עמוד שלם, המנוע מדרג קטעים בתוך עמודים ובוחר את הקטע שעונה הכי טוב.
הפניה שהמודל מציג לצד התשובה, אל האתר שממנו נשאב המידע.
המצב שבו אתר מכסה תחום שלם בעומק ובעקביות, ולא עמוד בודד בכל נושא.
הגוף שמחזיק את המידע במקור ולא מדווח עליו בעקיפין: היצרן על המפרט, המשרד הממשלתי על התקנה, העסק על המחיר שלו.
הערך נבדק מול המקורות הרשמיים של הפלטפורמות. כשמשהו אינו ידוע, כתוב כאן שהוא אינו ידוע. שינויים מתועדים בארכיון העדכונים.
בלי מצגת, בלי התחייבות ובלי שיחת מכירה. עשרים דקות שבסופן תדעו אם יש כאן משהו בשבילכם.
לא בקטע של טפסים? info@boostit.co.il