אשכול תוכן
קבוצת עמודים סביב נושא אחד, שמקושרים זה לזה ולעמוד מרכזי.
Pillar page
העמוד המרכזי של אשכול תוכן: מסביר את הנושא כולו ברמה רחבה ומקשר אל עמודי המשנה שנכנסים לעומק. הוא מיועד לשאלה הכללית, לא לשאלה הצרה.
עודכן:
עמוד עוגן הוא העמוד המרכזי של אשכול: הוא מסביר נושא שלם ברמה רחבה, ומפנה לעמודים שנכנסים לעומק בכל חלק. הוא מיועד לשאלה הכללית, זו שמישהו שואל כשהוא עדיין לא יודע מה בדיוק הוא צריך.
בגלל זה הוא גם העמוד שהכי קל לעשות אותו לא נכון. הפיתוי הוא לכתוב תפריט: שלוש שורות על כל נושא משנה וקישור. עמוד כזה לא עונה על שום שאלה, ולכן אין ממנו מה לשלוף.
עמוד עוגן טוב עונה במלואו על השאלה הרחבה, ורק אז מפנה הלאה. מי שקורא רק אותו צריך לצאת עם תשובה שלמה, גם אם לא הכי מפורטת.
הגדרה בשורה אחת, בלי מבוא. סדר גודל של מחיר או של זמן, אם יש כזה בתחום. השלבים העיקריים. ההבחנה בין האפשרויות המרכזיות. ומי שזה לא מתאים לו.
וכל אחד מהחלקים האלה מקבל כותרת משנה שהיא שאלה, ותשובה שמתחילה בשורה הראשונה מתחתיה. זה מה שהופך עמוד רחב לעמוד שאפשר לשלוף ממנו קטעים, כי השליפה נעשית ברמת הקטע ולא ברמת העמוד. זה גם הכלל שמנחה את כתיבת העמודים שאפשר לשלוף מהם קטעים.
מה שלא נכנס: פסקת פתיחה שמסבירה למה הנושא חשוב, עדויות באמצע, וקריאה לפעולה בין השאלה לתשובה. שלושת אלה דוחקים את התשובה למטה.
עמוד העוגן נותן את התשובה ברמה אחת של עומק, ועמוד המשנה נותן אותה בשלוש. אם עמוד המשנה חוזר על מה שכתוב בעוגן במילים אחרות, אחד מהשניים מיותר.
בפועל, עמודי המשנה הם אלה שמצוטטים בשאלות ספציפיות, והעוגן מצוטט בשאלות פתוחות ובשאלות של מה ההבדל בין. שני התפקידים אמיתיים, והציפייה שהעוגן יביא את רוב הציטוטים היא בדרך כלל ציפייה שלא מתממשת.
אחד לכל תחום שאתם באמת עוסקים בו, ולא אחד לכל שירות בתפריט. עסק עם שלושה קווי פעילות מובחנים יחזיק שלושה. עסק שמייצר שבעה עמודי עוגן לשבע וריאציות של אותו שירות מייצר תחרות פנימית ותו לא.
והם לא נכתבים ראשונים. נוח יותר לכתוב את עמודי המשנה קודם, לראות מה באמת נאמר בהם, ואז לכתוב עוגן שמסכם ומפנה. עוגן שנכתב ראשון כמעט תמיד מבטיח עמודי משנה שלא ייכתבו.
תרחיש מומצא: מרפאת שיניים שמבצעת שתלים, יישור שקוף וטיפולי שורש. שלושה תחומים, ולכן שלושה עמודי עוגן ולא אחד.
עמוד העוגן לשתלים פותח בשורה אחת שאומרת מה זה שתל ומתי הוא נדרש. מתחת, כותרת משנה כמה זה עולה, ומיד טווח מספרי והגורמים שמזיזים אותו. אחריה כמה זמן לוקח התהליך, עם הטווח ועם המקרה שבו הוא מתארך. אחריה מה ההבדל בין שתל מיידי לשתל דחוי. ואחריה מתי לא מומלץ לעשות שתל בכלל, עם שני מצבים אמיתיים.
כל אחת מחמש הכותרות האלה מקושרת לעמוד משנה שנכנס לעומק: עמוד מחירים מפורט, עמוד על שלבי הטיפול, עמוד השוואה בין סוגי שתלים, ועמוד על התוויות נגד.
מה שקורה במנוע: שאלה כמו מה זה שתל דנטלי ומה כרוך בו שולפת את העוגן. שאלה כמו כמה זמן לוקח שתל כשצריך גם הרמת סינוס שולפת את עמוד המשנה. שתי שאלות, שני עמודים, אותו אשכול.
ומה שהיה קורה בלי עמודי המשנה: העוגן היה מנסה לענות על הכול, הופך לעמוד ארוך ומפוזר, ומפסיד לעמוד ממוקד של מישהו אחר בכל שאלה צרה.
עמוד העוגן הוא לרוב עמוד השירות עצמו, אחרי שכתוב. לא צריך לייצר עמוד נוסף לידו. רוב עמודי השירות שכבר קיימים הם עוגן פוטנציאלי שחסרות בו חמש כותרות משנה ותשובה מיידית מתחת לכל אחת.
העוגן הוא מדריך קטגוריה ולא עמוד קטגוריה. עמוד קטגוריה מציג מוצרים, ומדריך מסביר איך בוחרים. שניהם נחוצים, והם לא אותו דבר, וניסיון לדחוס אלף מילים של מדריך מעל רשת המוצרים בדרך כלל פוגע בשניהם.
העוגן הוא הכניסה של מי שעוד לא יודע שהוא צריך אתכם. לכן הוא צריך להיות כתוב סביב הבעיה ולא סביב המוצר, ולהזכיר גם פתרונות שאינם שלכם. זה נשמע נדיב מדי, וזה בדיוק מה שגורם למנוע ולקורא לקחת אותו ברצינות.
קחו עמוד שירות קיים והפכו אותו לעוגן במקום לכתוב חדש. הוסיפו חמש כותרות משנה שהן שאלות אמיתיות, וכתבו מתחת לכל אחת תשובה שמתחילה בפרט ולא בהסבר. הוציאו את פסקת הפתיחה שמסבירה למה הנושא חשוב. הוסיפו קישורים לעמודים שנכנסים לעומק, ואם אין כאלה, סמנו אותם כרשימת הכתיבה הבאה. עמוד עוגן טוב הוא בדרך כלל שכתוב, לא יצירה חדשה.
המלכודת השכיחה היא עמוד עוגן שהוא תפריט. הוא נראה מסודר, יש בו כותרות וקישורים, ואין בו תשובה אחת שלמה. מנוע שמחפש קטע לשלוף לא ימצא בו כלום, וגם הקורא ימשיך הלאה. המלכודת השנייה היא להשאיר את העוגן ואת עמוד המשנה עונים על אותה שאלה. ברגע שזה קורה, שניהם מתחרים על אותה שאילתה, ולעיתים אחד מהם מסונן. בדיקה פשוטה: אם אפשר להחליף בין שני העמודים בלי שהקורא ישים לב, אחד מהם מיותר.
אתר של חמישה עמודים לא צריך עוגן, הוא צריך עמוד שירות טוב. עסק עם שירות אחד ופשוט, שהתשובה עליו נכנסת בעמוד אחד, יבנה מבנה מיותר. וכשאין משאב לכתוב את עמודי המשנה, עדיף לוותר: עוגן שמקשר לעמודים דקים או לעמודים שלא נכתבו גרוע מעמוד יחיד מלא.
כמה שנדרש כדי לענות על השאלה הרחבה במלואה, ולא יותר. אורך אינו מדד, ופסקאות שנוספו כדי להאריך מרחיקות את התשובה מהראש ומורידות את הסיכוי להישלף.
בדרך כלל לא. עמוד הבית מדבר על העסק, ועמוד עוגן מדבר על נושא. ניסיון לשלב את שניהם מייצר עמוד שמנסה למכור ולהסביר בו זמנית, ושניהם יוצאים חלשים.
זה המצב הרגיל ולא תקלה. עמודי משנה עונים על שאלות צרות, ושאלות צרות הן רוב מה שאנשים שואלים. העוגן עושה עבודה אחרת.
לא. עמודי עיר שנבדלים רק בשם היישוב נוטים להיות מסוננים ככפילות, ולא מוסיפים כיסוי. עדיף עוגן אחד עם אזור שירות מוגדר בבירור בטקסט.
קבוצת עמודים סביב נושא אחד, שמקושרים זה לזה ולעמוד מרכזי.
המצב שבו אתר מכסה תחום שלם בעומק ובעקביות, ולא עמוד בודד בכל נושא.
המילים שעליהן יושב הקישור.
פסקה קצרה מתוך עמוד שנשלפת כמעט כלשונה אל תוך תשובה מסוכמת או אל ראש עמוד התוצאות.
במקום לבחור עמוד שלם, המנוע מדרג קטעים בתוך עמודים ובוחר את הקטע שעונה הכי טוב.
הערך נבדק מול המקורות הרשמיים של הפלטפורמות. כשמשהו אינו ידוע, כתוב כאן שהוא אינו ידוע. שינויים מתועדים בארכיון העדכונים.
בלי מצגת, בלי התחייבות ובלי שיחת מכירה. עשרים דקות שבסופן תדעו אם יש כאן משהו בשבילכם.
לא בקטע של טפסים? info@boostit.co.il