פיד מוצרים
קובץ מובנה שמתאר את קטלוג המוצרים לפלטפורמת הפרסום.
Shopping ads
מודעות מוצר עם תמונה ומחיר, הנשלפות מפיד המוצרים. הפורמט השני שנכלל במלאי של סיכומי ה-AI.
עודכן:
מודעת שופינג היא כרטיס מוצר בתשלום: תמונה, שם פריט, מחיר, שם החנות. אף אחד לא כתב אותה. המערכת הרכיבה אותה משדות שהחנות שלחה מראש בקובץ קטלוג, וזה כל ההבדל בינה לבין מודעת טקסט.
בגלל זה היא מתנהגת אחרת מכל פורמט פרסום אחר. אין כותרת שאפשר לשפר בעריכה, אין תיאור שאפשר לחדד לפני קמפיין. יש שדות. מי שרוצה לשנות את מה שהלקוח רואה משנה נתון במקור, ומחכה שהקובץ יתעדכן.
חנות עם אלפי פריטים לא יכולה לכתוב מודעה לכל אחד מהם. זו הבעיה שהפורמט נולד כדי לפתור: להפוך קטלוג שלם ליחידות פרסום בלי כתיבה ידנית, ולעדכן אותן כשהמחיר או המלאי זזים.
הפתרון היה להעביר את נטל האמת מהמפרסם למכונה. במקום שמישהו יבטיח בטקסט שהמוצר במלאי ושהמחיר נכון, המערכת קוראת את זה מהקובץ ומציגה בעצמה. מכאן גם הקפדנות: מפרט מדויק, ופסילה אוטומטית של פריט שלא עומד בו.
כאן מתחיל החלק שרלוונטי לאתר הזה. קונה ששואל מנוע AI מה כדאי לקנות לא מקבל רשימת קישורים. הוא מקבל השוואה מנוסחת, ולפעמים כרטיסי מוצר בתוכה. כדי להרכיב השוואה כזו המנוע צריך נתונים ברמת פריט: מה זה, כמה זה עולה, האם זה קיים, מתי זה מגיע.
המידע הזה קיים בשני מקומות בלבד. בעמוד המוצר, שממנו צריך לחלץ אותו מתוך עיצוב, וריאנטים וקוד שרץ בדפדפן. ובקובץ הקטלוג, שבו הוא כבר מופרד לשדות והוצהר על ידי המוכר. הקובץ עדיף, וזה לא עניין של טעם.
בצד המתועד: גוגל מתארת את חוויית הקנייה במצב ה-AI שלה כנשענת על גרף הקניות שלה, ואת גרף הקניות היא מתארת כמוזן בין היתר מקטלוגים שסוחרים מעלים. כלומר השרשרת מהקטלוג שלכם אל תשובת קנייה מתועדת אצל גוגל. בצד שהוא הסקה ולא עובדה: שמנועים אחרים, שקוראים את הרשת הפתוחה, מסתמכים על אותם שדות בדיוק. זו הסקה סבירה, והיא לא הצהרה רשמית של אף מנוע.
כשמנוע מרכיב תשובה על קנייה הוא לא מדרג חנויות. הוא בונה רשימה קצרה של פריטים שעונים על מה שנאמר בשאלה, ואז מנסח עליה משפט. פריט נכנס לרשימה אם יש עליו מספיק עובדות כדי לומר עליו משהו בטוח.
זה משנה את מה שכדאי לתקן. חנות שמנסה להופיע בתשובות כאלה לא צריכה קודם כול קמפיין גדול יותר, אלא פריטים שאפשר לתאר. שם שאומר מה זה, מאפיין שמבדיל, מחיר שקיים, מלאי שנכון.
שימו לב שכל ארבעת אלה הם בדיוק הדברים שמערכת פרסום דורשת ממילא. זו הסיבה שהעבודה הזו לא הולכת לפח גם אם שום מודעה לא תרוץ בתשובה בעברית בשנה הקרובה. וכשהיא תרוץ, אותם שדות הם החומר שממנו נבנית המודעה בתוך התשובה.
מודעת שופינג נשארת מודעה. יש תקציב, יש הצעה, יש מכרז, ויש עמוד שהקליק נוחת בו. כל זה לא נעלם. מה שהשתנה הוא שהטקסט של היחידה כבר לא נכתב בממשק הפרסום.
לכן ההשקעה בפיד משתלמת גם אם לא תריצו שקל אחד. קטלוג נקי הוא נכס פרסומי וגם נכס נראות. השדות שמזינים את המודעה הם אותם שדות שעמוד המוצר צריך להצהיר עליהם בסימון מובנה, וכל שיפור בהם נספר פעמיים. פירטנו את המנגנון בעמוד היצירתיות.
תרחיש מומצא: חנות מקוונת לציוד מטבח מקצועי, מוכרת בישראל, מחזיקה כמה מאות פריטים ומעדכנת מלאי ידנית פעם ביום.
קונה שואל מנוע AI: אני צריך מיקסר מקצועי לעסק קטן, עד אלפיים ש"ח, שיגיע השבוע. כדי לענות, המנוע צריך ארבעה דברים על כל מועמד: קטגוריה, מחיר, זמינות וזמן אספקה. שלושת הראשונים יושבים בקובץ הקטלוג. הרביעי יושב בהגדרות המשלוח.
לחנות שבתרחיש יש את הפריט המתאים, והוא נופל מחוץ לתשובה. הסיבה טכנית לגמרי: שם הפריט בקובץ הוא מספר דגם בלי המילה מיקסר, והמלאי מוצהר ברמת המוצר בזמן שהצבע הזמין היחיד הוא זה שאף אחד לא רוצה. שני תיקונים של חצי שעה כל אחד, ואף אחד לא הרים אותם, כי בדוח המודעות לא הייתה שום שגיאה אדומה.
זה הפורמט המרכזי שלכם, ולכן גם נקודת התורפה. קטלוג של אלפי פריטים לא נבדק ידנית, והשגיאות מתחבאות בזנב הארוך. מי שבודק רק את עשרים המוצרים המובילים מפספס בדיוק את הפריטים שעליהם השאלות במנוע ספציפיות יותר.
אין לכם פיד ואין לכם מודעות שופינג, וזה בסדר גמור. הרעיון שכן מתגלגל אליכם הוא ההפרדה לשדות: מחיר, אזור שירות, זמן תגובה. עסק שמצהיר עליהם בטקסט ברור עושה בעמוד את מה שחנות עושה בקובץ.
אותו פריט מופיע אצלכם ואצל מפיץ, לפעמים במחיר אחר. למערכת יש מזהה משותף, ולכן היא רואה את שתי ההצעות כאותו מוצר. הפער בין שתי ההצעות הוא מידע גלוי, גם אם לא תכננתם שיהיה.
יש מסלול נפרד למי שמוכר בחנות: הצהרה על מלאי מקומי, שקושרת בין הפריט לבין הסניף שבו הוא נמצא. הוא דורש תחזוקה כבדה יותר, והוא היחיד שעונה על שאלה שמתחילה במילה עכשיו.
אל תתייחסו לפיד כאל צינור טכני שהוקם פעם וממשיך לרוץ. הוא רשימת ההצהרות שלכם על המוצרים, והיא מוצגת ללקוחות בשמכם. קבעו אחראי אחד, בדיקה חודשית קבועה, ורשימה קצרה של שדות שנבדקים בכל פעם: שם, מחיר, זמינות, מזהה, תמונה.
המלכודת השכיחה היא להתייחס לשדות כאל טכניקה. שם מוצר גרוע בקובץ הוא מודעה גרועה שאיש לא כתב, והצהרת מלאי לא נכונה היא הבטחה שנשברת אחרי הקליק. שימו לב במיוחד לפער בין מלאי ברמת מוצר לבין מלאי ברמת וריאנט. זה הפער שהכי הרבה חנויות חיות איתו בלי לדעת.
עסק שמוכר שירות, מוצר בהתאמה אישית או פרויקט מתומחר לפי אפיון לא צריך את הפורמט הזה ולא צריך פיד. גם חנות שמוכרת פריטים יחידניים בעבודת יד תמצא שהמנגנון נבנה עבור מוצרים תעשייתיים חוזרים, ושחלק גדול ממנו פשוט לא חל עליה.
לא. אפשר להעלות קטלוג ולתחזק אותו בלי להריץ קמפיין. חלק מהמשטחים מציגים פריטים גם בלי תשלום, ובכל מקרה העבודה על השדות משרתת גם את עמודי המוצר עצמם.
בסיכומי ה-AI של גוגל נשלפים נכסים מקמפיינים קיימים, ובהם שופינג, בשווקים ובשפות שבהם התכונה פעילה. עברית אינה ביניהם כרגע. המצב המעודכן נמצא בעמוד המצב בישראל.
חשבון קטלוג פתוח לסוחר ישראלי, והמודעות רצות כאן שנים. מה שעדיין לא פתוח כאן הוא הפורמטים שנשלפים אל תוך תשובות מסוכמות.
הפריט נפסל, ולפעמים החשבון כולו מסומן. זו אחת הבדיקות הנוקשות ביותר במערכת, והיא קיימת כי המחיר הוא ההבטחה שהכי קל לשבור.
בשאלה כללית כמו איפה קונים מיקסר, הסיכוי נמוך. בשאלה ספציפית, שכוללת דגם, מידה או תנאי, שדות מלאים שווים יותר מגודל, כי המנוע מחפש התאמה ולא מוניטין.
קובץ מובנה שמתאר את קטלוג המוצרים לפלטפורמת הפרסום.
קובץ או ממשק שמתאר כל מוצר בשדות קבועים ולא בטקסט חופשי: שם, מחיר, מטבע, זמינות, מזהים, כתובת עמוד ותמונה.
המערכת שאליה מעלים את קטלוג המוצרים אצל גוגל, ומשם הוא מוזרם למודעות שופינג ולקמפייני Performance Max.
סוג קמפיין בגוגל אדס שמפיץ מודעות על פני כל המשטחים של גוגל בבת אחת.
ממשק שיחה נפרד בתוך החיפוש של גוגל, שבו המשתמש שואל שאלה מורכבת, מקבל תשובה מלאה וממשיך לשאול.
השדה שמצהיר אם הפריט במלאי, אזל או בהזמנה מראש.
הערך נבדק מול המקורות הרשמיים של הפלטפורמות. כשמשהו אינו ידוע, כתוב כאן שהוא אינו ידוע. שינויים מתועדים בארכיון העדכונים.
בלי מצגת, בלי התחייבות ובלי שיחת מכירה. עשרים דקות שבסופן תדעו אם יש כאן משהו בשבילכם.
לא בקטע של טפסים? info@boostit.co.il